המדריך להורי המתבגר הדתי חרדי

גיל ההתבגרות מביא עמו סערת רגשות ויצרים אצל כל אדם, בלי קשר להשקפתו הדתית. אולם עבור נערים ונערות שומרי מצוות, המצב מורכב במיוחד: בעוד שחבריהם בחברה החילונית עשויים להתנסות במגע מיני בגיל צעיר יחסית, מהם מצופה להתאפק עד הנישואים. הדרישה הזו – לשמור נגיעה, צניעות, ולא לבטא מיניות באופן מלא – נובעת מערכי התורה וההלכה. לא מזמן פנה אלינו נער ישיבה בשאלה נוגעת ללב: “למה ה’ נתן לי יצר כזה חזק אם אסור לי לממש אותו?” – תהייה שמבטאת את התסכול שחווים רבים. מדובר באתגר שמלווה את הצעירים הדתיים לאורך שנות העשרה ואף שנות העשרים, ואין פלא שמדובר במשימה נפשית לא קלה. כאן ננסה להכיר בצורך האנושי למגע ואהבה, ולדון בדרכי ההתמודדות הרגישות והנכונות שניתן להציע במסגרת ערכי התורה.

ההכרה בצורך – יצר מיני הוא טבעי

ראשית, חשוב להבהיר: היצר המיני הוא לא “בעיה” או “סטייה”. הוא טבוע באדם מטבע בריאתו על ידי הקב”ה. כבר בגיל צעיר – סביב גילאי 11-13 – מתחילות תשוקות והתעוררות מינית, כחלק מההתפתחות הפיזיולוגית התקינה. אחת הטעויות החמורות שנעשו בעבר בחינוך הדתי היא ההתעלמות מהנושא או התייחסות אליו כדבר אסור אפילו במחשבה. חינכו דורות שלמים שצריך “לדכא מחשבה על מין” ולהתעלם מהדרקון שבחדר, אבל כמאמר אחד הכותבים, “רמת ההורמונים לא משתנה בהתאם לגודל הכיפה”​. ynet.co.il

במילים אחרות, היותו של נער או נערה דתיים לא מעלימה באורח פלא את הדחפים; היא רק דורשת מהם התמודדות שונה.

אחרי שהבאנו את הדברים לפרופורציות – היצר קיים, הוא לא בושה, אך במסגרת ההלכה אין לו ביטוי מלא עד החתונה – אפשר לפנות לחשוב כיצד לסייע לצעירים לחיות עם המתח הזה. עצם ההכרה מצד הורים, רבנים ומחנכים בכך שהאתגר קיים היא צעד ראשון. לא עוד התעלמות או השתקה גורפת, אלא יחס אמפתי: “כן, אנחנו יודעים שיש לך רצונות ושזה קשה, ואנחנו כאן לתמוך בך”. גישה כזו יכולה למנוע מהנער/ה תחושת בדידות. צעירים רבים חשבו במשך השנים ש”איתי משהו לא בסדר” בגלל מה שהרגישו – פשוט כי איש לא דיבר על זה. לכן, היום יותר מאי פעם, אנשי חינוך בציבור הדתי משתדלים לדבר על שמירת נגיעה והתשוקה המינית בצורה כנה ומכבדת. ישנם שיעורים וסדנאות לנוער הדתי שמבהירים: את/ה נורמלי/ת לגמרי ברגשותיך, והקושי לשמור נגיעה מובן – אך יש לך גם כוחות נפש להתמודד ולבחור נכון.

שמירת ההלכה מול קשיי החיים המודרניים

על אף ההכרה באנושיות היצר, ההלכה כמובן נותרת ברורה וחדה: כל קשר מיני פיזי לפני נישואין אסור, וכן קרבה פיזית (אפילו חיבוק או נשיקה) בין בני המין השונה שאינם נשואים אסורה. צעיר או צעירה דתיים אידיאליים אמורים לשמור נגיעה מוחלטת עד לחופה. במשך דורות, מציאות החיים (נישואים בגיל צעיר יותר, חברה צנועה וסגורה) סייעה לכך לקרות בפועל אצל רוב בני המגזר. אך בעולם המודרני, בו גיל הנישואין עלה משמעותית והפיתויים מכל עבר, תמונת המצב השתנתה. רווקים ורווקות דתיים בגילאי אמצע-סוף העשרים או השלושים מוצאים עצמם בודדים מאוד, ומשתוקקים לאהבה ומגע כמו כל אדם. חשוב להדגיש: מדובר הן בבנים והן בבנות. גם נערות ורווקות דתיות מתמודדות עם כמיהה לחום פיזי ורגשי, ולא רק הבנים – אף שלעיתים השיח מתמקד יותר בצד הגברי. יש המצליחים לשמור על גבולות ההלכה בקפדנות לכל אורך הדרך – וזה ללא ספק אתגר רוחני עצום וראוי להערכה. אך רבים אחרים מוצאים את עצמם מועדים פה ושם: בין אם בצפייה בתכנים לא צנועים, באוננות (אצל בחורים – דבר הנחשב לחטא, “הוצאת זרע לבטלה”), או אפילו בקשרים רגשיים ופיזיים חורגים במסגרת דייטים ממושכים.

המציאות היא שלא “כל הדתיים שומרים נגיעה” בפועל – גם אם כולם מצהירים על כך אידיאלית. כפי שנכתב באחד העיתונים הדתיים: “בחברה הדתית יש נטייה להימנע מדיבור על מיניות. סוג של אלם קולקטיבי… כמו בסיפור הילדים ‘דרקון – אין דבר כזה'”. אבל הדרקון, כאמור, קיים – ואי אפשר פשוט להעמיד פנים שלא. כאשר מתעלמים מהבעיה, התוצאה עלולה להיות שחלק מהצעירים יחיו בחטא בסתר, אך בלי ליווי ותמיכה ובלי הכוונה להתמודד. לכן, המגמה כיום היא לפתוח את הנושא (במידה ראויה) גם בשיח הרבני והחינוכי.

ואכן, דוגמאות מהשטח כבר צצות: יותר צעירים וצעירות דתיים משתפים בפורומים וברשתות חברתיות את המצוקה של הרווקות המאוחרת. כך למשל כתבה בכאב אישה דתייה רווקה בת 34: “מגיעים למצב בו אנשים בני 40 שמרו רוב חייהם נגיעה. לא יודעים מהו חיבוק, ליטוף, מגע אוהב. … וזה גובה מחיר נפשי. זה גבה ממני ולכן הפסקתי לשמור נגיעה בגיל 26“. היא פנתה לרבנים בתחינה לשמוע את קולם של הרווקים והרווקות המתמודדים. גם רב מוכר (הרב יוני רוזנצוייג) פרסם מכתב זה בעמוד הפייסבוק שלו, וקרא להציף את הנושא לדיון רציני. הוא הזדהה עם הכאב וכתב שמעל גיל מסוים שמירת נגיעה פוגעת נפשית. זה לא טבעי ולא נורמלי​ כפי שכתוב כאן. 

אלו אמירות נוקבות המעידות שהנושא אינו שולי עוד – יש הכרה בכך שקיים קושי אמיתי שצריך לטפל בו, מבלי לוותר על ההלכה.

מענה רגיש – ללוות, לתמוך, לכוון

אז איך אנו כמחנכים, כהורים וכקהילה יכולים לסייע לנוער ולרווקות/ים שלנו להתמודד? המפתח הוא שיח פתוח ותמיכה במקום שיפוטיות ושתיקה. הנער או הנערה הדתיים צריכים לדעת שיש להם כתובת – אדם בוגר אמין (רב, מורה, יועצת, אמא/אבא) שאיתו אפשר לדבר בלי להתבייש. במקרים של מצוקה גדולה, אפשר גם לשקול פנייה לייעוץ – יש כיום יועצים דתיים המתמחים בליווי נוער בעניינים אלה בצורה צנועה ואנונימית. גם פורומים ואתרי שאלות (כמו ‘אקשיבה’ או ‘שאל את הרב’ באתרים דתיים) מאפשרים לקבל תשובות ועידוד בצורה דיסקרטית. העובדה שבני נוער דתיים משתמשים בפלטפורמות אלה ומעלים בהן בכנות את התלבטויותיהם מעידה כשלעצמה על עומק הצורך לדבר.

עבור הנער/ה עצמו/ה, יש כמה עצות פרקטיות שיכולות להקל על ההתמודדות היומיומית עם היצר, בלי לוותר על קיום המצוות:

• להבין שאני לא לבד במערכה: הידיעה שאחרים בני גילי (וגם גדולים ממני) עוברים את אותם קשיים, עוזרת לשאת אותם. אין בי ‘פגם’ אישי בזה שאני מתמודד/ת עם רצונות – זה אומר שאני אנושי/ת. 
• להימנע מגירויים מיותרים: העולם מלא בגירויים מיניים – מפרסומות ועד אינטרנט. כדאי להשתדל למזער חשיפה לתכנים לא צנועים. שימוש בסינון תכנים בטלפון ובמחשב, הימנעות מצפייה בסדרות בעלות תוכן מיני בוטה, והתרחקות מסיטואציות מפתות – כל אלו יכולים להפחית את עוצמת ההתמודדות. 
• להעסיק את עצמי בעשייה חיובית: ספורט, תחביבים, לימוד תורה, התנדבות – כשהנפש והגוף עסוקים ומתועלים לכיוונים בריאים, נותר פחות מקום ומיקוד ליצר. פעילות גופנית גם משחררת מתחים ועשויה להקהות מעט את הלחץ המיני. 
• לתעל את הרצון למסגרת מותרת: צורך במגע יכול בחלקו להיות מופנה לחום אנושי לא מיני – למשל, קירבה משפחתית, חיבוק מאמא/אבא (דבר שמותר כמובן), או אפילו ליטוף בעל חיים אהוב. אלה לא תחליפים מושלמים, אבל הם נותנים לנפש תחושה של קרבה. 
• זכור/זכרי את המטרה לטווח ארוך: שמירת ההלכה כעת תאפשר קשר בריא ומלא בתוך הנישואים בעתיד. כל בחירה נכונה שאת/ה עושה עכשיו, מתוך קושי, היא השקעה לקשר הזוגי העתידי שלך. אם מתמקדים בכך שההמתנה היא זמנית ובעלת משמעות – קל יותר לעמוד בה. 
• לא להתייאש מכשלונות בדרך: כמעט אף אחד לא מושלם. ייתכן שיקרה ותיפול/י – אם בצפייה אסורה או בהרחקת לכת פיזית עם בן/בת המין השני. במצב כזה, אסור לתת לייאוש להשתלט. להפך – ללמוד מהמעידה, לשוב בתשובה, להיוועץ בדמות תומכת, ולהמשיך הלאה מחוזק/ת. כמו שאמרו לנו חז”ל: “שבע יפול צדיק וקם”. אחד הרבנים בדורנו כתב לנער שהתמודד: “בורא עולם מאושר מאוד מרצונך העז לשמור נגיעה ומכל ניסיון שנופלים בו יש להתחשל… שבע יפול צדיק וקם”. כלומר, הכישלון הזמני אינו סוף הדרך, אלא חלק מתהליך ההתמודדות – וצדיק נמדד בכך שקם שוב וממשיך קדימה. 
• להרבות בתפילה: התפילה היא כלי עצום לחיזוק הכוחות. נער או נערה יכולים להתפלל בלשונם שלהם שה’ יעזור להם לשמור על עצמם, וימלא את ליבם בסבלנות ובכוחות. ידוע שיצר הרע הוא “מלך תקיף”, וקשה לנצחו לבד – אבל עם סייעתא דשמיא, שום אתגר אינו גדול מדי. 

בנוסף, גובר היום העיסוק בקהילה בצורך לדאוג לרווקים/ות: מושם דגש על יצירת הזדמנויות מפגש מותאמות לדתיים (מפגשי פנויים-פנויות, שבתות לצעירים וכדומה) כדי לסייע להם למצוא שידוך בלי להמתין שנים ארוכות. יש המציעים גם לעודד נישואין בגיל צעיר קצת יותר כאשר הדבר אפשרי, או לפחות ללוות מקרוב רווקים מבוגרים יותר ולספק להם תמיכה מתמשכת – כדי שלא ייפלו לייאוש או לעבירה מחמת הבדידות.

סיכום: ללוות באהבה, לשמור באמונה

ההתמודדות של נוער וצעירים דתיים עם היצר המיני היא מציאות מורכבת, אך הגישה הנכונה יכולה להפוך אותה לנסבלת ואפילו למעצימה. כאשר אנחנו – כהורים, מחנכים ורבנים – מכירים באתגר ומדברים עליו בכנות, הנער/ה מרגיש/ה מובן/ה ולא חריג/ה. כאשר אנו תומכים ומעודדים במקום לשפוט ולהפחיד, גדלים הסיכויים שיוכלו לעמוד בניסיון ולהישאר במסגרת הערכים. וכאשר הצעירים עצמם לומדים להשתמש בכלים רוחניים ונפשיים כדי להתמודד (תפילה, תעסוקה, למידה, שיתוף בקושי) – הם מגלים בעצמם כוחות עמידה וגדלות נפש.

בסופו של דבר, שמירת הקדושה אינה מסע של דיכוי וסבל בלבד, אלא בחירה אידיאליסטית המבטאת נאמנות לערכים ואמונה. למרות הקושי, רבים מצליחים לשמור על ההלכה מתוך תחושת שליחות וגאווה דתית. בעזרת ליווי נכון, גם אלה שמתקשים יוכלו בעז”ה להתגבר – או לפחות להחזיק מעמד עד שיזכו לבנות בית נאמן בישראל, שבו ינתבו את אהבתם ויצרם באופן מלא, חופשי ומקודש. אותם צעירים שיעמדו בניסיון ויגיעו לחופה זכים, ודאי ירגישו ביתר שאת את גודל המתנה שהשמירה הזו העניקה להם – הערכה עמוקה לקשר הגופני כחלק מקשר הנשמות שהם יוצרים. לפרטים נוספים, פנו אלינו לאמור שופ.